top of page
איגוד האוצרות והאוצרים

גיליון #2 | דמיון

עודכן: לפני 6 ימים


חלק א׳ | ראשון 29.9.24

חלק ב׳ | שישי 29.11.24


עורכות: הדסה כהן, שחר שלו, דביר שקד

רכזת מערכת: דנה חרס

כותבות.ים: דאשה איליאשנקו, דורי בן אלון, שרה בריטברג-סמל, קרן גולדברג, תמר הורביץ ליבנה, תמי כץ-פרימן, נמרוד סמוראי לוי, עדן פוזנר, ירדן שטרן

דימוי שער: עודד יונס, קרולינה להן, משי כהן, ״The Castle״ (2020)

דימויים: אילונה בלגה, דגנית ברסט, יעל ברתנא, הדסה גולדויכט, עמרי דנינו, אריאל הכהן, רונה יפמן וטניה שלנדר, גל לשם, חנה סהר, נימרוד ספיר, דורית פיגוביץ׳ גודארד, רות פתיר

דימויי ארכיון: גלית אילת ומקס פרידמן, טירנית ברזילי, ענת בצר-שפירא, תמר גטר, יאיר גרבוז, משה גרשוני, ניר הוד, איילת השחר-כהן, מרים כבסה, מרילו לוין, הילה לולו לין, אריאן ליטמן-כהן, גנית מייזליץ-כסיף, תמרה מסל, ענת צחור, מיכל שמיר, מאירה שמש

עריכה לשונית: צפרה נמרוד


ועדת התוכן של איגוד האוצרות.ים: דריה אלופי, שחר בן-נון, בר ירושלמי, הדסה כהן, שחר שלו, דביר שקד

ועד מנהל: אלעד ירון, לאה אביר, גליה בר אור, קרן ויסהוז, עוז זלוף, אבי לובין, חנין עאבד, צאלה קוטלר הדרי


תודה מיוחדת: שירז גרינבאום, ד״ר שאול סתר והתכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות, המחלקה לזכויות יוצרים במוזיאון תל אביב, ולכל מי שתרמ.ה לגליון


כתב העת נתמך על ידי מבואות, קרן הרעיונות על שם יואב בראל, ומועצת הפיס לתרבות ואמנות.





 

דבר המערכת

הדסה כהן, שחר שלו, דביר שקד | ספטמבר 2024

עודד יונס, קרולינה להן, משי כהן, ״The Castle״ (2020). גלריה קומה שלישית משמאל. אוצרת: מיטל אבירם. צילום: אלעד שריג.


״הדרך שלנו לפעול בעולם היא דרך האוצרות, זו הפרספקטיבה שלנו והכלי שלנו. בחרנו לערוך את הגיליון השני של שוקת – כתב העת של איגוד האוצרות.ים לא מתוך צורך להצדיק את הפעולה האוצרותית בזמנים כאלו ובכלל, אלא לראות מה ניתן לעשות באמצעותה וכיצד היא יכולה לשמש אותנו בחידוד התקוות שלנו בתקופה בה הן מעורפלות מתמיד, ובקריאה לפעולה מחשבתית המוכוונת שינוי ועשיית טוב.״



 

דבר יו״ר איגוד האוצרות.ים

ד״ר אלעד ירון | נובמבר 2024

״לקראת סוף השנה, אני מביט אחורה. איזו שנה קשה הייתה לכולנו, ולשדה האוצרות בפרט. מעבר לסבל האנושי שאי אפשר לתאר, בשדה שלנו סבלנו מקיצוצי ענק שמקורם במגזר הציבורי, השלישי והפרטי גם יחד. חלקים שלמים מן הארץ היו תחת מתקפה ישירה ומתמשכת, והמוסדות בהם נותרו סגורים או כמעט ללא קהל. אפילו במרכז הארץ, כמה מוסדות נסגרו ואוצרות ואוצרים פוטרו. והעתיד ממש לא ברור. גם אם המלחמה תסתיים היום, ייקח שנים לנסות ולשקם את השדה.״



 

מבט עכשווי על תערוכה מהעבר

המדור מוקדש למאמרי תגובה המתייחסים לתערוכות שהוצגו בעבר הקרוב והרחוק, בדגש על הקרוב, בארץ או בחו״ל, ומתייחסים אליה מן ההווה.

חדש במדור


סוף עידן הביאנלות?
קרן גולדברג | נובמבר 2024

הביתן הישראלי סגור, הביאנלה ה-60 בוונציה, 2024. צילום: מתאו דה מאידה, באדיבות הביאנלה בוונציה.


״בשיחה מקרית בעת רכיבה על אופניים בתל אביב, לאחר איסוף ילדים ממסגרות ובתמרון בין אגלי זיעה וקורקינטים חשמליים, סיפרה לי דנה יהלומי שהיא בדיוק חזרה מפתיחת הביאנלה ה-15 בקוואנגג'ו. במסיבה שנערכה למשתתפי הביאנלה, מתברר, ג׳ימג׳מו זמרות מקומיות שירים לניקולא בוריו, אוצר הביאנלה הנוכחי, תוך קריאות נלהבות ״ניקולא! ניקולא!״. תחת הכותרת ״Pansori, a soundscape of the 21st century״, ה״תערוכה האופראית״ עוסקת בקשר שבין סאונד למרחב (Pansori הוא סוגה מוזיקלית קוריאנית מסורתית, מעין אופרה מינימליסטית של זמר-מספר ומתופף). כמעט החלטתי לזנוח את כתיבת הטקסט הזה, שעוסק בשינוי במעמדן של הביאנלות ותערוכות הענק, אבל לאחר האנקדוטה השולית והמשונה הזו החלטתי שיש בו טעם. חובה עלינו לשאול – מה נסגר עם הביאנלות לאחרונה?״



 

שחייה בהתכתבות

המדור מוקדש למאמרי תגובה חדשים לטקסטים תיאורטיים בעלי השפעה על הפרקטיקה האוצרותית, או לטקסטים שנכתבו על הפעולה האוצרותית, או לטקסטים באנגלית שנכתבו לתערוכה (בעבר או בהווה).


חדש במדור


הטקסט האוצרותי וציבורו המדומיין: המקרה של הטרילוגיה הפולנית
דורי בן אלון | נובמבר 2024

מתוך טרילוגיית הסרטים ״ואירופה תוכה בתדהמה״ (2010), יעל ברתנא


״על מנת לבחון את האופן בו טקסט אוצרותי רואה ציבור קוראים – שלו ושל היצירה שבה הוא עוסק – בחרתי לבחון שלושה טקסטים אוצרותיים שנכתבו אודות אותה היצירה, בעת שהוצגה במקומות שונים בעולם. מקרה הבוחן שבו בחרתי לצורך כך הוא העבודה "ואירופה תוכה תדהמה" של האמנית יעל ברתנא, טרילוגיית סרטים העוקבת אחר ישות בדיונית בשם "התנועה להתחדשות יהודית בפולין" - גוף הקורא לשיבתם של היהודים לפולין באופן שמאזכר את פעולותיה של התנועה הציונית, אך מציע מולדת אלטרנטיבית.״



 

מהארכיון

עולם האמנות המקומי כתב וכותב מיום היוולדו. במגזין ״שוקת״ יפורסמו מאמרים חבויים או קאנונים שעיצבו את עולם האוצרות המקומי סביבנו. שאיפתנו היא להפוך את ארכיון המגזין לספריה פתוחה בה יאסף ויובנה ידע על האוצרות לשימוש אוצרות.ים, חוקרות.ים, אמניות.ים והקהל הרחב.

הדסה גולדויכט, ביבליוסקופיה, 2020-2023, מיצב וידאו


חדש במדור


א"ב של הליכה
רותי דירקטור | קטלוג התערוכה "באופן פורמלי" | יולי 2011 - 2012 | מוזיאון חיפה לאמנות

א

אליס, פרנסיס

האמן ההולך הבלתי מעורער של סף המאה ה-21. אליס הוא הולך עירוני בדרך כלל, המסמן את העיר ללא רומנטיקה, לעולם תוך רמיזה פוליטית שיש בה מגע פיוטי. ב- 1994 הצטלם במקסיקו סיטי לצד שורה של בעלי מלאכה המציעים את שירותיהם המקצועיים. אליס עמד ביניהם, לבוש בז'קט קל וחבוש במשקפי שמש, ולצד שלטים שעליהם כתוב "חשמלאי", "שרברב" ו"צבע" הוא הוסיף את השלט שלו - "תייר". באירוניה עצמית ובמלוא הרצינות הוא הציע את שירותי התייר שלו כ"מתבונן מקצועי". הליכתו הראשונה הייתה במקסיקו סיטי: הוא הלך ברחובות העיר עם כלב צעצוע מתכתי קשור בחוט, שלרגליו חוברו מגנטים. מאז הוביל ברחובות העיר (שוב מקסיקו סיטי) גוש קרח עצום עד שנמס לחלוטין, גרר מקל לאורך גדרות בלונדון, וכדי להגיע מטיחואנה שבמקסיקו לסן דייגו שבארה"ב מבלי לחצות את הגבול שבין המדינות הוא הקיף את היבשת מדרום-מזרח לצפון-מזרח ומשם לדרום-מערב, עד שחזר לנקודת המוצא.

ההליכות שלו מתורגמות ליצירות אמנות דרך וידאו, צילום או הקרנת שקופיות. בעבודותיו המצטברות הוא מתייחס להליכה כאל אקט של התנגדות, וכאקט אנלוגי לחשיבה. "כל עוד אני הולך, אינני יודע", הוא אומר.


 

שיחת ברזייה

המדור מזמין אוצרות ואוצרים על נושאים מגוונים המעשירים, מעוררים השראה או פשוט מייצרים מרחב המאפשר לפעולת האוצרות לצמוח גבוה יותר.


חדש במדור

רותי דירקטור | נובמבר 2024

צילום: עידו פדהצור


רותי דירקטור (נ. 1956) היא אוצרת, כותבת ומרצה לאמנות.

בין השנים 2014-2023 הייתה אוצרת אמנות עכשווית במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה האחרונה שאצרה במוזיאון – "דמיינו מוזיאון (או: הגוף הזוכר)" (ינואר-פברואר 2023) הייתה ראשונה מסוגה בארץ – תערוכה המבוססת כולה על אמנות חיה, מעין הכלאה בין תערוכה לפסטיבל, עם עשרות אירועי מחול, פרפורמנס ומופעים מסוגים שונים בהשתתפות הקהל. 

בשנים 2011-2014 שימשה אוצרת ראשית של מוזיאון חיפה לאמנות. לפני כן הייתה אוצרת הגלריה של בצלאל בתל אביב, ואוצרת הגלריה לאמנות באוניברסיטת חיפה, ופעלה כאוצרת עצמאית. אצרה עשרות תערוכות של אמנים ישראלים ובינלאומיים.

מאמצע שנות ה-80 ועד 2009 כתבה בקביעות על אמנות בעיתונים יומיים ובמגזינים שבועיים ("חדשות", "מעריב", "העיר", "ידיעות אחרונות"), וכן בבלוג "הצוֹפָה". היא פרסמה מאמרים על אמנות עכשווית – ישראלית ובינלאומית, בכתבי עת, בקטלוגים ובפרסומים שונים. 

החל משנות ה-90 היא מלמדת ומרצה על אמנות עכשווית, ישראלית ובינלאומית, בבתי ספר לאמנות ובמסגרות שונות. 

ב-2005 התפרסם ספרה "אמנות עכשווית אני מדברת אליכם", ובסוף 2023 פרסמה ספר פרוזה ראשון "הדרך לוונציה".



 

הבאר

ירדן שטרן | ספטמבר 2024

עמרי דנינו, ״פשענו״ (2023), שמן תעשייתי על לוח תצריב (שחרית ומוסף של יום כיפור)


״יכול היה להיות פה גן עדן. אוטופיה. בימים אלה אפילו לדמיין את האפשרות הזו מרגיש כמו פעילות מאומצת. ועם זאת אין ברירה אלא לפתח את השריר הזה, לתת לדמיון לפתוח שבילים חדשים של תקווה. "עיסוק בתקווה משכילה הוא ביצועה של פונקציית הביקורת. לא מדובר בהכרזה על הדרך שבה דברים צריכים להיות, אלא, במקום, לדמיין מה יכולים להיות דברים… אוטופיות קונקרטית נעוצה במעין אפשרות אובייקטיבית.״ במאמרו ׳בין תקווה לחוסר תקווה׳ (2009), התיאורטיקן הקווירי חוזה מוניוז מקרקע את המונחים תקווה ואוטופיה בחשיבה על האפשרי והקונקרטי, ובעוד קונספטים שכאלה יכולים בקלות להפליג למחוזות של פנטזיה, חשוב להיאחז בממשי ומה שהוא מקנה לנו, איך מתוכו ניתן לדמיין עתיד אחר. ״



 

צלילה חופשית

ראיון עומק עם תמר הורביץ ליבנה | ספטמבר 2024

צילום: יפים ברבלט


״יש המון וריאציות לאופן שבו מבינים את התפקיד הזה. זה היופי שבו. מבחינתי זה תפקיד שמשלב הרבה יכולות. זה אוצָר. הבסיס הוא סקרנות. היכולת להקשיב. זו מתנה שמאפשרת לי להיכנס לתוך תהליכי עבודה פרטיים של אמנים. חשוב לי ליצור בסיס נוח ושיח עם אמנים שמאפשר עבודה נעימה. וכמובן קבלת החלטות, הפרדה בין טפל ועיקר, המון בחירות וחשיבה עמוקה והקשרית. תמיד חשבתי שהיותי אמנית מסייע לי להבין חשיבה של אמנים. אבל יש המון מודלים ואין רק דרך אחת. בגדול האוצר יוצר יחד עם האמן והוא צינור המגבש רעיונות לכדי תערוכה. הוא מחנך, הוא איש רוח וחוקר והוא יכול להגדיר את תפקידו בכל יום מחדש.״  



 

הפנים לחו״ל

קקדילארט (KakdelArt) - פלטפורמה לשילוב אמניות ואמנים עולים בישראל | דאשה איליאשנקו | ספטמבר 2024

A concert by Evgeny Brodsky at KakdelArt hub, photo by Mikhail Korotkov


״בפורים 2022 החלה המלחמה באוקראינה. התעוררתי בהוסטל בירושלים ובכיתי אל מול החדשות בארוחת הבוקר תחת מבטם המבולבל של האורחים האחרים. כאוצרת ומפיקה, הייתי צריכה לנכוח בכמה אירועים באותו הערב. לבשתי בגד אדום בולט, זר פרחים אוקראיני מסורתי לראשי ודמעת דם אדומה מודבקת על לחיי – כדי להוציא החוצה לפחות חלק מהאימה שחשתי בפנים. הניתוק מההמון החוגג הרגיש סוריאליסטי.״



 

המקפצה

בשיתוף פעולה עם התכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל

***

אז זה הכל: עיון בתערוכה ׳שמיני עצרת׳
נמרוד סמוראי לוי | ספטמבר 2024

שמיני עצרת, 2023-2024 מראה הצבה מוזיאון תל-אביב. (צילום: אלעד שריג)


״המילה ׳עצרת׳ נזכרת במקרא שבע פעמים, ואוצרת בתוכה משמעות כפולה, מצד אחד התכנסות והתקהלות (במובן המוכר כיום: עצרת מחאה, עצרת שלום) ומצד שני, עצירה (עיכוב, הפסקה). אחרי שעצר הכול בחודשי המלחמה הראשונים, הציבור התחיל להתכנס ברחבת מוזיאון תל אביב, שמכונה מאז ׳כיכר החטופים׳, ברחוב קפלן ובדרך בגין, במחאה ציבורית להחזרת החטופים ולהפלת הממשלה. התערוכה של מתתיהו, כדבריה, לא ביקשה לטעון טענה ביחס למצב, אלא איגדה ״בחירות אינטואיטיביות שהסרגל המודד שלהן היה סוג של מענה על השאלה: מה שייך לרגע הזה? וליתר דיוק, לרגע ההוא, סמוך ל-7 באוקטובר.״




***

איך לטפח יצירתיות
עדן פוזנר | ספטמבר 2024

סדנת דמיון. צילום: מורן בריר


״באפריל האחרון חשתי דחף להשתתף ב"סדנת דמיון". הסדנה החייתה אצלי את תחושת הפרקטיקה האוצרותית שלי, שכבתה במהלך השנתיים הארוכות והאפלות האלו. הסדנה, שהתקיימה ב"בית של סולידריות", העניקה למשתתפים הזדמנות לפרק את המונח (שלעתים השימוש בו גולש לתחום הקלישאה) והציעה מרחב לתרגול הפעלת היכולת הזו - לדמיין. הסדנה לא התייחסה באופן מפורש לדמיון במובן האוצרותי, אלא התמקדה בדמיון הפוליטי. אך מכיוון שהפוליטי והאמנותי קשורים הדוקות זה בזה, אי אפשר לא לחשוב על אנלוגיות דומות בשדה האמנות העכשווית.״



 

מהארכיון

עולם האמנות המקומי כתב וכותב מיום היוולדו. במגזין ״שוקת״ יפורסמו מאמרים חבויים או קאנונים שעיצבו את עולם האוצרות המקומי סביבנו. שאיפתנו היא להפוך את ארכיון המגזין לספריה פתוחה בה יאסף ויובנה ידע על האוצרות לשימוש אוצרות.ים, חוקרות.ים, אמניות.ים והקהל הרחב.


חדש במדור


דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית
שרה בריטברג-סמל | 1986, מוזיאון תל אביב לאמנות

משה גרשוני, האדום הנהדר שלי הוא היקר שלו, 1980



״אל נושא התערוכה הגעתי לא מתוך עניין אקדמי, אלא מתוך עבודה ממושכת עם אמנות ישראלית שלפחות חלק ממנה, חלק מרתק, הלך והתחוור לי, אינטואיטיבית, כבעל קוד פנימי שונה מאמנות אירופית ואמריקנית. התופעות היו דומות, המהות הפנימית – אחרת. החושניות, זו של עולם החומר וזו של חומרי האמנות, לא נמצאה ביצירות. ההסבר המוכר, ייחודו של האור הישראלי, גם אם הוא שריר, אינו מספק או מסביר את ההיצמדות למראה החומרי הדל, את ההתרחקות מצבעוניות, את ההימנעות הקבועה והעיקשת מציור תמונות סדוקטיביות. שורה של העדפות ושורה של הימנעויות נראו לי משותפות לאמנים רבים. תמונות שונות מעיקרן נראו קרובות זו לזו ברוח, בטון, בדרך הראייה. ביני לבין עצמי השתמשתי בביטוי ׳האיכות הדלה׳ במשמעות חיובית. זיהיתי בה מקור כוח ביצירה ותהיתי על ההעדפה שלא נראתה מקרית.״




***


מטא-סקס 94: זהות, גוף ומיניות
תמי כץ-פרימן | יוני - יולי 1994, המשכן לאמנות עין חרוד | אוקטובר - נובמבר 1994, מוזיאון בת ים לאמנות

כריכת קטלוג התערוכה, 1994


״המכונית התחילה להשתעל, להשתנק, קרטעה ונעצרה. יצאנו, ארבע נשים, שלוש מהאמניות המשתתפות בתערוכה ואני, האוצרת. היינו בדרכנו חזרה מהמשכן לאמנות בעין-חרוד, באמצע הדרך, קצת אחרי ואדי ערה. התחיל להחשיך. הרמנו את מכסה המנוע ושוב נאלצנו להודות שה״תבליט הקונסטרוקטיביסטי״ שנגלה לנגד עינינו הוא חידה עבורנו. ללא עזרתם של גברים, שעצרו את מכוניתם ואיתרו תוך דקות את מקור התקלה, לא היינו נחלצות. לא יכולנו שלא להידרש לצירוף המקרים הגרוטסקי שהעמיד את התיאוריה הפמיניסטית ואת כל הטקסטים האקדמיים שקראנו במבחן החיים. חשבנו על ההיסטוריה, שהרחיקה אותנו ממנוע המכונית, על מסלול ההתקרבות שעשינו אליו למרות זאת, ועל הדרך הארוכה שעוד לפנינו. האם אפשר לראות בסיפור הזה עדות לטיעון האנטי-פמיניסטי? האם זו תמונת-מצב הכרחית או אפיזודית? מבלי לנקוט עמדה ערכית ביחס לשאלות הללו אני משתמשת באנקדוטה הטריוויאלית הזו כדי להפנות את המבט אל רוחב היריעה שאליה מתייחס השיח הפמיניסטי, אל הרלוונטיות שלו ואל החיוניות המורכבת שלו.״



 

מיפוי ריזומטי

אירוע האיגוד השנתי #3 | יוני 2024

צילום: שחר שלו


ביום רביעי ה-26.6 התקיים כנס איגוד האוצרות.ים השנתי. השנה השתמשנו בכנס כפלטפורמה לחשיבה משותפת. במהלך הכנס קיימנו סדנת עומק בהנחייתה של ד״ר רביד רובנר, שבמהלכה ערכנו מיפוי ריזומטי של השדה בו אנו פועלות.ים (שיטה לארגון וסנכרון ידע ורעיונות שמובילה לחשיבה יצירתית). במסגרת המיפוי ניסינו להבין את החולשות והחוזקות הקיימות בשדה, ולבחון דרכי פעולה אפשריות. יחד יצרנו מפה ענקית (ברוחב של כחמישה מטרים) שהציגה את מארג הקשרים, האתגרים, המשאבים והמוטיבציות של האיגוד, ומטרתה קידום שיתופי פעולה ויוזמות חדשות לפיתוח. היתה זו הזדמנות להפשיל שרוולים, ולחשוב ברצינות על אפשרויות חדשות לפעולה - כאינדיבידואליות.ים, כקהילה, כאיגוד וככח אנושי יוצר וחושב.



 

המאגר

אריאל הכהן, מערה, 2017, צילום


״המאגר״ הוא אוסף מאורגן של המלצות, לינקים שימושיים וא.נשי מקצוע לכל המעוניינ.ת. המאגר יהיה נגיש לכל קורא.ת באתר המגזין. על מנת שהרשימה תישאר רלוונטית ועדכנית בכל עת, ניתן להוסיף מידע והערות דרך טופס זה, וצוות המגזין יעדכן את הפרטים בהתאם.



 

שיחת ברזייה

המדור מזמין אוצרות ואוצרים על נושאים מגוונים המעשירים, מעוררים השראה או פשוט מייצרים מרחב המאפשר לפעולת האוצרות לצמוח גבוה יותר.


חדש במדור

רות אופנהיים | יוני 2024

צילום: מארק יאשאייב

רות אופנהיים (נ. 1980, רחובות) היא יוצרת, אוצרת וחוקרת תרבות. מתגוררת בקריית טבעון עם בן זוגה ושני ילדיה. היא בוגרת תואר ראשון באמנות מקופר יוניון ניו יורק, תואר שני באמנות מאוניברסיטת קורנל, ותואר שני נוסף מהתכנית הבינתחומית באמנויות של אוניברסטית תל אביב. בעשור האחרון עוסקת בניהול, אוצרות ומחקר תרבותי. הייתה חלק מצוות האוצרות של זומו, המוזיאון שבדרך, ואצרה מגוון תערוכות - האחרונה שבהן “צל עץ תמר - הדפס עכשווי במבט חיפאי” בשותפות עם דנה ניצני, שנפתחה לאחרונה במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה. בשלוש השנים האחרונות משמשת כאוצרת ומנהלת מחלקת אמנויות באגף התרבות בעיריית חיפה. 



 

לכל שאלה צרו עמנו קשר בכתובת המייל: hashoket23@gmail.com


Comments


bottom of page