דחיפות
דימוי הצבה מתוך תערוכת היחיד של אורי ניר ״סכר פרפר״, 2017, משכן לאמנות עין חרוד, אוצר: יניב שפירא. צילום: אלעד שריג
מה דחוף לאוצרוּת?
בימים האחרונים אנחנו נדרשות.ים להקדיש עוד כמה רגעים של מחשבה לפער בין הפרקטיקה האוצרותית היומיומית לבין המציאות שמסביב. בקו התפר הזה, עולה בעיקר תחושה של דחיפות. דחיפות לשהות בפער ביחד ולחשוב עליו, ולגשת אליו דרך החזרה לשאלה למה בחרנו להיות אוצרים.ות? מהם אוסף המניעים הביוגרפיים, התודעתיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים שמניעים אותנו לפעולה הזו? מה מעגלי ההשפעה של הפעולה האוצרותית בעולם? עד כמה אנחנו צריכות להיות עסוקות בתגובות ישירות ומה הן עושות לאמנות? איזה אלטרנטיבות יש לנו לתגובה הישירה?
במטרה להמשיך את קו האופי של המגזין ובעיקרו פעולת ההזנה ההדדית, מוזמנות ומוזמנים לכתוב לנו בתיבת התגובות כל העולה על הדעת בנוגע לשאלת הדחיפות.